One Week- השרשור

חלפתי מעל מנהטן בגובה רב, לא דאגתי ממטוסים, אין מי שיטוס או יטיס אותם, וככה חסכתי מעצמי את הדברים הנוראים שהלכו למטה. 'אנשים חושבים שבגלל שנשאר להם עוד שבוע הם יכולים לעשות הכל' חשבתי בעצב. נחתתי על המרפסת של דירת הגג הקטנה שלי במעבדה."בוני, זה אני, תפתחי" קראתי.

פתחתי את הדלת אחרי כמה שניות.
*אין לי השראה בכלל ואני חורשת להיסטוריה.. =/
והתכוונתי אורח חיים נורמלי עד כמה שאפשר...*

*מסכנה... בהצלחה.*

הנחתי את הדברים על המיטה. "תמדדי אותם בהזדמנות" אמרתי. "כדאי שתתרחצי ותתארגני לשינה, אני הולך לקרוא בינתיים.

"בסדר" אמרתי. תפסתי משהו ממה שראי הביא והלכתי למקלחת. התקלחתי בשיא המהירות, אולי ארבע דקות. לבשתי את מה שתפסתי, שאיכשהו היה בדיוק המידה שלי, ויצאתי מהמקלחת בשקט. לא רציתי להפריע לראי עוד יותר.

אחרי עשר דקות עליתי חזרה למעלה. ראיתי את בוני ליד החלון, מסתכלת החוצה לירח. היא שמעה שנכנסתי והסתובבה. הבגדים התאימו עליה בדיוק ונראו עליה נפלא. 'איך רואים שלאחותי יש טעם טוב' חייכתי. ראיתי את מבטה נע מהמיטה הזוגית שהייתה בחדר(אני אוהב שיש לי מרווח כשאני יישן) אליי. קלטתי מיד על מה היא חושבת. "אני אשן על הרצפה" אמרתי באנחה.

"לא, אני אשן על הרצפה. אני זו שהפריעה לך באמצע כל התוכניות, ולכן אני אהיה זו שתישן על הרצפה" אמרתי בהחלטיות.

"אני לא אכנס איתך לוויכוח הזה. את ישנה על המיטה. קחי את זה כפקודה אם קשה לך לקבל את זה. אני א נותן לך לישון על הרצפה."

"אני לא מוכנה לישון על המיטה! אני זו שהתפרצה לך באמצע, אין לי שום זכות לישון על המיטה"
*בסוף שנינו נישן על הרצפה XDD*

"את לא התפרצת באמצע. זו הדירה שלי כרגע ואני מארח אותך" לא האמנתי שאני נכנס לוויכוח הזה. 'עם כל בת אחרת הפתרון היה פשוט. שנינו על המיטה, אחרי הכול זו מיטה זוגית, אבל... נו, זאת בוני.'
"לכן מחובתי כמארח וכג'נטלמן לתת לך לישון על המיטה. עכשיו תפסיקי עם ההתווכחות השטותית ולכי לישון. אני קם מוקדם, כדאי שתנצלי כמה שיותר שעות שינה."

"לא, אני ישנה על הרצפה וזהו" אמרתי, נשכבתי על הרצפה ועצמתי את העיניים.

''עקשנית כמו תמיד' הלכתי לעשות הכנות אחרונות לשינה. כשחזרתי שמעתי אותה נושמת באיטיות. נרדמה. עבר עליה יום קשה. הרמתי אותה בעדינות והשכבתי אותה על המיטה. "לילה טוב בוני קטנה" אמרתי בחיוך. נשכבתי על הרצפה בפינת החדר ונרדמתי.

ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי.

ארבעה ימים לסוף העולם.

*וואי אני נרדמת על המקלדת XDDDDD
חרישה זה מעייף... 3 פיהוקים ברצף.*
חלמתי שעיתונאים רודפים אחריי, ובראשם דניאל המטומטמת הנפוחה ההיא. הם ניסו להשיג כמה שיותר מידע ממני על סוף העולם. הם דחקו אותי לפינה, וסגרו עליי. גם כשנפלתי על הארץ הם לא הפסיקו. לא יכולתי לנשום. נחנקתי. הם סגרו עליי, וסגרו עליי ו...
אז התעוררתי. זה היה אמצע הלילה, אולי שלוש לפנות בוקר. ניסיתי להרגיע את עצמי, ונרדמתי תוך כמה שניות. אפילו לא שמתי לב שהייתי על מיטה. הרגשתי כאילו אני על המיטה שלי בדירה שלי, ושכחתי היכן הייתי.

התעוררתי. הסתכלתי החוצה מהחלון, פי השמש השעה בערך שש. 'השעון הביולוגי לא מאכזב'. התלבשתי והלכתי להכין לי קפה. שמתי גם תה לבוני, וכמה טוסטים וממרחים, 'אני ממש יכול להיות עקרת בית' צחקתי.צעדים נשמעו מלמעלה. 'כנראה שבוני התעוררה'

"אני רוצה להבין למה בדיוק התעוררתי על המיטה, כי לפי מה שאני יודעת אני לא סהרורית!!" אמרתי בכעס וירדתי למטה.

בוני ירדה למטה במצב רוח קרבי. "אני רוצה להבין למה בדיוק התעוררתי על המיטה, כי לפי מה שאני יודעת אני לא סהרורית!!" היא אמרה. "בוקר טוב גם לך" עניתי בחיוך. "בואי שבי הכנתי לך תה וטוסט" "אתה מתחמק מהשאלה!" היא התחילה שוב. "לא סיממתי אותך או אנסתי אותך, פשוט שמתי אותך על המיטה אחרי שנרדמת. זה הכול. עכשיו תפסיקי להתווכח, ושבי לאכול. להזכירך נותרו לנו ארבעה ימים. חבל לבזבז אותם בוויכוח על דברים שהיו."

"פשוט אל תעשה את זה יותר..." סיננתי בשקט. ברגע שיניתי את המצב רוח שלי למצב רוח הרגיל והקופצני שלי. התיישבתי והתחלתי לאכול. 'מסתבר שכאשר יודעים שמגיע סוף העולם, הגוף מתחיל להרגיש "רעב" יותר'.

"אז" אמרתי בניסיון לשנות את כיוון השיחה, "מה נעשה היום? זה בעייתי להסתובב במנהטן בגלל הבלאגן ברחובות, ואי אפשר לצאת מהארץ כי אין טיסות ואני לא יכול לעוף כל כך הרבה. יש איזהוא כיוון מיוחד שאת חושבת עליו?" אמרתי בנחת ולגמתי מהקפה. היה חשוב לי להנות ועוד יותר חשוב לי שבוני תהנה.

"לא יודעת, אולי אפריקה?" שאלתי כשחשבתי באיזה מקום מעניין עוד לא היינו.
*אופה משעמם לי!!! למה היסטוריה למה?!*

"הלו, את מקשיבה למה שאני אומר? איך את רוצה להגיע לאפריקה?" אמרתי. היא נראתה מבולבלת. "אה, מה? אוי סליחה" היא מלמלה. "הכול בסדר?" שאלתי והנחתי לה יד על המצח. "יש לך חום. אולי עדיף שתנוחי היום...."

"לא! אני לא מתכוונת להישאר כאן. אני רוצה לצאת מפה, כמה שפחות להיות כאן! אם אפשר פשוט לברוח מהאזור! עזוב, אולי באמת כדאי שאשאר... אני מרגישה שאני רק נעשית משוגעת מרגע לרגע.." אמרתי בבלבול והחזקתי את ראשי עם ידיי. קמתי מהר מהשולחן ורצתי עד למיטה. התחפרתי בתוכה, וניסיתי להעלים את עצמי.
*אני הופכת אותה למשוגעת ^^
טוב, אולי רק לשעות הקרובות, זה יירגע. אולי ^^*

הלכתי למטבח והכנתי תה עם לימון ודבש. 'אולי תרופת סבתא מהמאה הקודמת, אבל עובד' דחפתי גם הרבה ג'ינג'ר שבמקרה היה לי בארון. 'היא תשנא אותי על זה, אבל זה יבריא אותה.' לא רציתי שהיא תהיה חולה. להיות חולה בשבוע האחרון של העולם גרוע יותר מלהיות חולה בשבוע האחרון של החופש הגדול!
"בוני?" שאלתי בהיסוס כשעליתי למעלה. היא שכבה במיטה עם פרצוף מבולבל והשתעלה. היה לה חום גבוה. 'אוי איזה טיפש אני! השארתי את החלון פתוח בלילה, עכשיו היא בטח חטפה דלקת ריאות' נתתי לה את התה. היא התחילה לשתות והשתנקה, "צורב!" הכרחתי אותה לשתות את הכול. אחרי זה נתתי לה כדור שהיה אמור לתת לה לישון ולעזור לה להבריא. יישבתי לידה, ליטפתי אותה והרגעתי אותה עד שנרדמה...

איכשהו נרדמתי. הרגשתי משוגעת מרגע לרגע. 'אולי זה בגלל כל הלחץ מהשבוע הזה. כן, זה בטח בגלל זה...' חשבתי לפני שנרדמתי. 'לא נורא, לפחות אני כאן, בטוחה... כאן לא יטרידו אותי, לא יפריעו לי, ואני אוכל למות כשנפשי רגועה'.
*אוך אוך אוך שונאת היסטוריה!!*

*פשלה שצונזרה*

*צונזר ^^*

*פשלה שצונזרה*