One Week- השרשור

"חיים טובים," אמרתי בחיוך. "יש לי סלולרי פרטי וסלולרי מסחרי. את הפרטי לא הרבה מקבלים. אולי ארבעה אנשים. אבל המסחרי? כבר מזמן החלטתי לקבור אותו במגירה." גרגורי חתול נשמעו מתוך המגירה שליד השולחן.
"התעלם!" קראתי. "נו, באמת... העדפתי את הסלולרי שאפשר היה לכבות..."

"אוקי, תובילי" אמרתי לדניאל והלכתי אחריה ללובי. כשהגענו ללובי נפתחה הדלת בשנית ובוני נכנסה. 'אם בוני מגיעה שניה העולם של היום באמת דוגל באיחורים'. גיחכתי. דניאל הזעיפה מבט למראה בוני ואילו אני ניגשתי ובירכתי אותה בחום.

"רגע אחד, אני רוצה להבין, איפה המסיבה??? הרי המסיבה הייהת אמורה כבר להתחיל לא?" שאלתי, מבולבלת במקצת.
*זה קורה לי גם במציאות, אני מאחרת ברבע שעה ומגיעה ראשונה או שנייה לכל מקום XDDDD*

"הרגעי, אנשים היום מאחרים ברמות הרבה יותר קשות ממך" חייכתי אליה. "אמילי, זאת בוני, הייתה עובדת במעבדה ועכשיו תחת חסותי, בוני, זאת אמילי, אחת מנותנות החסות המפוקפקות שדילן הקריץ לנו מאיזה חור" אמרתי וקרצתי בשובבות לאמילי. "הייתי שמח אם הייתן זונחות את המריבה מהבוקר ומתנהגות יפה. " הפיות של שתיהן נשארו פתוחים כחצי דקה אחרי זה.

*בשרשור הזה קוראים לה דניאל =]*
הטלפון הסללורי הפרטי שלי צלצל.
"זה דילן, ענה!" דילן הופיע במלוא חיוכו.
"שמעי, בובה, הגענו כמה אנשים... וקצת מוזר לבקש מהמשרתים שלך שיבואו לפתוח את הדלת..." הוא אמר, מאחוריו רעש של חבורה ענקית של אנשים.
"לא ראית את כל מי ששם מחכה בחוץ?" שאלתי את בוני. היא הנידה בראשה. "אהה, באת מהכניסה הראשית... כל מי שמכיר אותי יודע שאליי נכנסים מהכניסה הנפרדת. לא נורא."
"עם מי את מדברת, יקירתי?" דילן שאל.
"בוני," אמרתי בקצרה. "טוב, תכנסו, אני אקרא לטובי לפתוח לכם" אמרתי וניתקתי. קראתי בשמו של טובי ותוך שניות פניו של המשרת הנאמן הופיעו בהולוגרמה. "טובי, הדלת... היא מצלצלת כבר דקות שלמות."
"מצטער, עלמתי."
"שכח מזה. רק פתח את הדלת. והשאר אותה פתוחה בבקשה," אמרתי בחיוך מתוק.
"כן, עלמתי."
ניתקתי את הסלולרי. בוני נראתה מעט המומה. תו היה קצת פחות מובך.

'וואו. היא יותר מפונקת משחשבתי. לא נורא, אני אשתדל לא לחשוב על כך. חייבים לפתוח דף חדש היום, בשביל לשרוד את השבוע' חשבתי. 'אז, מה עושים עכשיו???' שאלתי אותם בראשי. הנחתי שהם יענו על השאלה הזו גם בלי שאצטרך לומר אותה בקול.

*בסדר, קשה לעקוב כשמשרשרים במקביל, אגב להזכירך פה קוראים לי ראי XD*

ניגשתי אל בוני וליחששתי לה באוזן "יהיה בסדר" אחר כך פניתי לברך את הידידים שהגיעו. את כולם אני מכיר אישית, חלק מהתפקיד של לפקח על כולם זה להכיר את המגבלות והיתרונות. לאט לאט התחילו להתקבץ אנשים בתוך הלובי.

* נראה לי בחצות אני אפרוש, לא ישנתי מספיק בזמן האחרון ואני שונא לישון עד מאוחר*

התחלתי להתרחק קצת מאנשים, ובשלב מסוים אף נראה כי כולם מתגודדים כקבוצה ואני מופרדת מהם. לא הכרתי אף אחד. אמנם הכרתי את שמותיהם כיוון שעבדו איתי, אבל מעולם לא יצא לי לדבר איתם על דברים שלא קשורים לעבודה.
*וואי בוני נשמעת ממש דיכאונית Oo.*

*לי ולמורג יש מספיק מה לעשות מחר =]*
"הזמנת את החברים שלך?" שאלתי את דילן, שהיה מידידי הטובים.
"אהא, גם את הסטרייטים," הוא חייך.
"אווו, מישהו חושב עליי." אמרתי ושנינו צחקקנו. "מוסיקה, הפעל!" קראתי והרמיקס שראי הכין לפני כמה דקות הופעל בווליום מלא. "יש משקאות חופשיים על הבאר שם," הצבעתי על הבאר "ואוכל חופשי שם," הצבעתי על חלון המטבח, שם עבדו שני שפים מומחים על ארוחת לילה טיפוסית.

*מה שנכון נכון =]*
הרגשתי בחילה פתאום. 'אולי כדאי שאני אלך??? מסיבות מעולם לא היו הצד החזק שלי...' חשבתי.

ראיתי את בוני, כהרגלה בצד. נחלצתי מהקבוצה של דילן והתיישבתי לידה. "ביקשתי ממך לבוא כדי שתשמחי לא שתשבי בצד. אם את לא מסתדרת איתם דברי איתי. אני לא מפריע לך, נכון?" הרמתי את ראשה כך שתסתכל אלי ולא אל הרצפה.

"לא, בכלל לא, פשוט מסיבות מעולם לא היו הצד החזק שלי..." אמרתי את מה שחשבתי באותו רגע. זו הייתה האמת.
*ועדיין האמת. וואי בוני מושפעת ממני, וזה נשמע כאילו אני בדיכאון!!!
מה עשיתי שאני נשמעת בדיכאון???????????????
תענו לי!!!!! אני מתחרפנת מזה!!!!!
אני לא בדיכאון!!!!!!!!!!!!!!!!
אוווווךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!*

"הוא היה אצלך ראשון או שבוני הגיע קודם? או שהם בכלל הגיעו יחד?" דילן התחיל לחקור כשהוא ראה שאני עוקבת במבטי אחרי ראי.
"הוא היה אצלי בחדר, בא ישר לשם," אמרתי במבט מהורהר.
"אולהלה, מהירה את."
"על מה אתה מדבר? שום דבר לא קרה. הוא רק רצה לדעת איפה אני וטובי הוביל אותו לכאן." אמרתי בתמיהה.
"את כל-כך רוצה שיקרה, נכון? את אפילו לא שמת לב לחבורת החתיכים שנכנסה הרגע ללובי. שלום, פרנק!" דילן גרר אותי להכיר לי את כל החברים הסטרייטים שלו, ואת כל החברים הגייז שלו. אחרי סבב ארוך במיוחד הבנתי למה דילן כזה פופלרי- אין כל כך הרבה גייז חתיכים שנשארים גייז. הם פשוט עוברים צד מתישהו. כמו חצי מהסטרייטים שפגשתי הערב.
אחד מהם, בראד, התחיל איתי נואשות. זה היה קצת פטאתי אבל החלטתי לסיים את החיים שלי במסיבות ובכמה שיותר הנאות. באיזשהו שלב העליתי אותו אליי לחדר.חזרנו שלושת-רבעי שעה אחר-כך, מרוממי רוח ומתודלקים לשאר המסיבה.

*דני את עושה לי זכרונות רעים.......
מזל שאני לא כזאת תמימה.
נראה לי אני אפרוש לשנת היופי שלי(XDDDDDDDD תמיד רציתי לומר את זה)...*

*D=*
"איך היה?" דילן מצא אותי כמה דקות אחר-כך.
"לא יעלה שוב למעלה," אמרתי ולקחתי משקה מהבאר.
"העיקר עשית לו את השבוע," הוא אמר וגיחכתי.
"היה נחמד, אבל זה לא יעזור... משהו חסר..." אמרתי.
"והנה את שוב מחפשת את הדוקטור... לא חשבתי שאני אגיד את זה בהקשר שלך עם משהו שהוא לא בגדים או נעליים או תיקים או אקססוריז, אבל... דניאל, אני חושב שאת מאוהבת."
"אל תהיה טיפש. הוא סתם שווה בדיקה, זה הכל." אמרתי ושתיתי מהמשקה הכחול.
"אז לא יהיה לך אכפת שבוני תבדוק אותו, נכון?" הוא שאל והצביע על שניהם שישבו בצד ודיברו. עיקמתי מעט את האף ואז לקחתי שתי כוסות אקראיות והתקרבתי לעברם.

"במסיבה נהנים, לא יושבים בצד ובוכים על שסוף העולם הגיע. אנחנו רוצים למות מאושרים, נכון?" חייכתי אל שניהם ונתתי לכל אחד מהם כוס שתייה כלשהי. "אז בואו שניכם לרקוד."

ליחששתי לבוני באוזן: "למרות שאת לא אוהבת אותה, יש משהוא במה שהיא אומרת. תהני קצת. יש לי דיבור איתך מחר" השחלתי לי פתק עם הטלפןן שלי בדירה ובנייד. וקמתי והצטרפתי לדניאל." אפשר להזמין אותך לרקוד או שיש איזה שיר ספציפי שאת מחכה אליו?" ידעתי איך צריך להתנהג במסיבות כשאין לך חברה קבועה, הייתי במספיק כאלו. יש לשמור על כללי נימוס או להתחיל עם אחת. וכרגע לאור ההתנהגות של דניאל עם אחד החברים של דילן, החלטתי לשמור על כללי הנימוס.

למרות שלא אהבתי את מה שהם אמרו, הייתי חייבת להסכים איתם. לכן, הסתובבתי קצת בחדר, אבל תוך דקה או שתיים כבר התיישבתי במקום אחר, יותר קרוב לכל האנשים, רק בשביל שלא יחשבו שאני מתבודדת.

"בהחלט שאפשר, אולי אני אפילו אסכים," אמרתי עם חיוך פלרטטני.

חייכתי חזרה. מסביבנו כבר התחילו לפנות מקום. לכולם היה ברור שאנחנו מרכז העניינים. אחרי הכל, כולם היו כפופים לי ולה בדרך כלשהיא.

"אז... תזמין אותי לרקוד?" שאלתי באותו החיוך.

תפסתי בידה והובלתי אותה למרכז הרחבה. ברגע שהתחלנו התחיל להתנגן סלאו.' יש לי הרגשה שהיא ארגנה את זה' חשבתי. 'תזרום' חשבתי לעצמי. שבוע. נצמדתי אליה מעט יותר. היא שמה לב לזה וחייכה.

ראיתי את ראי והנפוחה ההיא, דניאל, מתחילים לרקוד. 'לפחות הם נהנים... אני הולכת' החלטתי. לא התכוונתי לראות את זה. זה עורר בי בחילה, רק מעצם היות דניאל שם. תיעבתי אותה.
*אני בלחץץץץץץץץץץץ!!!!!!!!!!
עוד חצי שעה יוצאת מהבית....*

*חח בהצלחה*

בסוף הריקוד העברתי את דניאל בתנועה חלקה וכמעט לא מורגשת לדילן והתחלתי לחפש את בוני. כלא מצאתי אותה בלובי הגעתי למסקנה שהיא הלכה. "הילדה הזאת חסרת תקנה" מילמלתי והסתובבתי למצוא שוב את דניאל, לפחות בה אולי אצליח לשנות משהוא.

"את רוקדת טוב," דילן אמר לי בחיוך שובבי.
"אתה מתחיל איתי, דיל?" שאלתי אותו וצחקקתי.
"כמו כל שאר הגברים האמיתיים בחדר הזה," הוא אמר וצחקקתי שוב.
"לך, נראה לי שגבר אמיתי שעוד לא התחיל איתי בוהה בך כבר חצי שעה, אז לך תתחיל איתו," קרצתי לו ושלחתי אותו לקצה השני של הלובי.

*אני מקווה...
אני עומדת להביך את עצמי ולהנות מזה!!!
אופטימיות ><*
התחלתי לשוטט ברחובות, וניסיתי לחשוב לאן כדאי לי ללכת. 'באיזה מקום אני מרגישה הכי טבעית?' חשבתי. לאחר כמה שניות הגעתי לתשובה.