השרשור!!!

*אנשים, היכונו. געגע הקדושה חזרה לשליטה, והיא חזרה עם טימטום מוכפל ומשולש.
אנשים, הטימטום מתחיל!!!!
סגדו לו!! הוקירו אותו!!! נצלו אותו.
עשו את השרשור כמה שיותר מוזר, מפתיע, מכוער, מצחיק, מטורף ומשוגעגע!!!!
הטימטום מתחיל.
גו!!*

"זה לא יעבוד," עיקמתי את אפי. "אבל אחרי שהם יחזרו לבית הספר- ההורים שלהם יכריחו את ההנהלה עם משהו שנקרא, טוב.. כסף, להחזיר אותם- הם ימשיכו לעשות דברים כאלה, ואז נקבל קצת כסף מהם."

*את מושפעת מדי מרומי*
הבנתי, אמרתי בערפול. מספיק! חשבתי לעצמי אתה לא אמור לשחק במחשבות של אנשים פה! תישאר מנותק. לפני שהיא הבינה מה קורה כבר חזרתי לכוך המוצל שלי צופה על המדשאה המרכזית. היא מפוחדת כמו כל האנשים שעשיתי להם את התרגיל הזה. חשבתי לעצמי. אבל, חמודה.

וואוו מה קרה שם? הבן אדם פתאום נעלם. טוב נו אולי נתחיל שיחה עם שני האלו שיושבים שם עם לפטופ. "שלום אני אמה" אמרתי

*לא אני לא, זאת רומי שמושפעת ממני, אם כבר. סתם, אבל אני בכלל נגד מקדונלדס, אני ועבודת ההשמנה שלי...
בכל מקרה! זה תיאור די טוב לציפור שרואה מכונה שמוחצת ושורפת נוצות וכאלו... די מפחיד.*
הלכתי בזהירות ונכנסתי לבניין ב', ואחרי כמה דקות יצאתי מהכניסה האחורית והלכתי לבניין ד'. הבנאדם הזה הפחיד אותי לחלוטין.

*כללי יסוד:
כשהדמות אומרת משהו שמים את מה שהיא אמרה בגרשיים-"
כשהדמותחושבת משהו שמים את מה שהיא חשבה בגרש-'
וקנת'?
אתה הומו D=*
"זה שגיא," הצבעתי עליו.
"איך קוראים לך, באמת?" שגיא שאל לפתע. צחקתי, ראיתי את זה בא.
"אני אמילי."

'כולם מתחילים ללכת לחדרים שלהם. כבר מאוחר' . שיחקתי במפתח שבידי.' אין שום סיכוי שאני אשן בחדרים שלהם'. טיפסתי בזריזות על העץ שליד מקום התצפית שלי.' צריך ללכת לישון. רק עוד תרגול אחד...' הוצאתי חליל צר בעל איתורים מפחידים מהתיק והתחלתי לאלתר. מנגינה מצמררת מפחידה ומרדימה גם יחד השתררה על המדשאות של בית הספר...

באמת לא שאלתי איך קוראים לך :S

----

"שם נחמד, גם לך אמה" אמרתי בחיוך מזויף
"מתחיל להחשיך, בבקשה תגידו לי שבערב אין שיחה של כולם ביחד לפני הארוחה וכל השטויות האלו"

בדיוק כשהגעתי לחדר שלי, שמעתי מנגינה מצמררת מהחצר. 'אוי לא. אני מכירה את המנגינה הזאת מאיפשהו. חייבת.. להגיע.. למי-' חשבתי, אבל נרדמתי עוד לפני שהספקתי לשים את המפתח בחור המנעול.
*יאיי. ספוקי.*

הרגשתי מוזר שאני לא מכירה את הבחורה.' כדי להבין את העבר שלה, אני צריכה לגעת בה. אבל ללכת עכשיו וללחוץ לה יד? אני ממילא נחשבת מספיק מוזרה.'
שגיא אמר משהו. העמדתי פנים שאני מתעלמת.
"את חדשה כאן?" שאלתי אותה. שגיא הסתכל עליי במבט מוזר, מרים גבה.

"כן, אני עברתי לכאן מאהה איזה ב"ס גרוע באיזה חור" אמרתי. 'בא, הייתי צריכה לצפות את השאלה הזאת'. "ואתם?"

"אני מאיזה חור, למרות שלא הייתי רוצה להגיע לכאן, אבל החדרים די גדולים ומרושם ראשוני המקום נראה נחמד"

"נכון, בתכלס עד עכשיו הב"ס נראה די אחלה. יותר טוב מהקודם מכל פני, באיזה מגמה אתם?"

"אני מוסיקה והוא מוסיקה לעתיד," אמרתי בחצי חיוך. "טוב, ארוחת הערב קוראת לי. מי בא?" קמתי מהספסל והתחלתי ללכת בלי לחכות לתשובה.

"אני הולכת לקחת משהו מהחדר לפני הארוחה נתראה שם". הגעתי לחדר ואז נכנסתי לאישיות הרצחנית שלי. 'וואוו אני צריכה להרוג משהו' חשבתי לעצמי אבל בגלל שעוד הייתי חדשה בב"ס ולא הכרתי אף אחד בחרתי לפחות להיום להוציא את הזעם על הכרית שלי.

"אתה בא?" שאלתי את שגיא. הוא הנהן ומיהר לעקוב אחרי.

"אולי נלך קקודם לחדר ונבדוק שהכל בסדר?" שאלתי
"אל תדאג הדברים שלך בסדר" אמרתי לי בחיוך
"מקווה שאפשר לסמוך עלייך" אמרתי והלכתי אחרייך די מהוסס

*LOL אמה מושפעת ממני. להרוג דברים ולהוציא זעם על כריות זה רעיון שלי ואתה יודע את זה!! P=
ואני ישנה מול כל העולם במסדרון, תנצלו את זה, באמת.*

"זה בקצה השני של הפנימייה," אמרתי לפני שהוא הספיק לשאול איפה חדר האוכל.

"אבל בכלל לא שאלתי, וזה אומר שיש לנו הרבה ללכת"

"אז אתה גם חכם. ממש איש אשכולות," אמרתי בלי להסתכל לעברו.

"נגיד שהבנתי מה את רוצה ממני, זה עוד רחוק אה?!" אמרתי מביט על הריצפה יותר מאשר קדימה ולפתע נכנסתי בעמוד שהצביע לכיוון חדר האוכל

פרץ צחוק בלתי רצוני נפלט ממני.
"יכולת להזהיר אותי!" הוא מישש את כתפו הכואבת.
"זה- ה- יה- מצחיק יותר כש- לא ר-איתי את- זה בא," אמרתי, מגניבה את המילים בין הצחקוקים.

הבטן שלי קרקרה באמצע. זה לא אמור לקרות, התעצבנתי. טוב נו אני מניח שמגיע לי ארוחה אחת ביום. כדאי שאלך אל חדר האוכל..

שגיא ואני המשכנו ללכת לכיוון חדר האוכל. בסופו של דבר הגענו לשם, רעבים יותר מכשיצאנו לדרך.
"מתערב איתי שאתה לא מסוגל לאכול את מנת היום?" שאלתי אותו כשעמדנו ליד השורה שבה מחלקים את האוכל.