השרשור!!!

"כן.." אמרתי באנחה, ואז הוספתי, " אם אני רוצה."

"את יכולה בבקשה לראות את העתיד שלי?"

חייכתי, לא הצלחתי שלא.
"אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?"

"כן" אמרתי חצי מחייך בגלל החיוך שלך שכמעט והצחיק אותי

"שאל שאלות ואני אספר לך. אולי."

"איפה אני יהיה עוד חצי שנה?"

"אה, זה ברור, יהיה משחק, של בית"ר ירושלים האלה, הם ינצחו," אמרתי בפשטות.

"אני מדבר מבחינה של איפה אני יעמוד איפה אני אהיה מה אני יעשה תהיה לי בת זוג מה יקרה איתי בקיצור"

----

לא היה לי כוח לשים פסיקים ונקודה סורי P:

*דני איך בדיוק האירוע עם הניפוץ חלונות וזה הולך להסתיים????*

"אוה, אז אתה תשאר בבית- ספר הזה, תעבור למגמת מוסיקה, ותהיה לך בת-זוג שמאוד מאוד תאהב," אמרתי ולא יכולתי שלא לחייך. "חיים יפים יהיו לך... עם הרבה צרות... בוא נגיד ש-" פערתי את פי.
"מה?"
"לא משנה. עזוב, שכח מזה... זה לא קשור אליך.. המון..."

יישבתי בפינה מוצלת. כמה מתאים לי, למצוא את המקום שממנו אני יכול לראות הכול ואף אחד לא יכול לראות אותי. חבורה של מוזרים, חשבתי לעצמי בנחת. בכל בית הספר שרר כאוס. הרהרתי אנשים לא יודעים לאן מתי ואיך ללכת, זורקים אבנים... אולי לא הייתי צריך לבוא. רחש נשמע בשיחים, אינסטינקטיבית עברתי למצב בו אוכל להתגונן ממה שלא יהיה. הרחש פסק. זה בטח רק חתול...

*אני יודע שעדיין לא התערבתי בסיפור, זה מין פתיחה להכניס את הדמות לאווירה*

"המון מה, תמשיכי!!" התעקשתי.
"את לא יכולה להתחיל לספר משהו ולהפסיק אותו באמצע"

*בכיף, בהצלחה =]*
"בטח שכן," אמרתי והנחתי את רגלי האחת על השנייה, מניחה את שתי הידיים על הברך החשופה.

"תזכרי שאת חייבת לי המשך!" אמרתי לך

*הלו הלו, תוכי רוצה קרקר, תוכי רוצה קרקר, קרקר, קרקר, קרקר!!!*

*געגע את מפגרת D=*
"אתה עוד תגלה את ההמשך לבד..." אמרתי בלי להסתכל לכיוונו.

*אני רוצה תשומת לב בבקשה!!
אני תקועה אי שם מאחור...
פשוט תגידי מה קורה לאלו שזרקו את האבנים ואני אקבל את הקרקר שלי P=*

"אמרו לך פעם שאת מוזרה? כי את מוזרה" אמרתי לך

ראיתי ילדה אחת יושבת בצד, לבד, לא מדברת עם אף אחד *אהם מורג* החלטתי לגשת אליה, נראה מה יהיה. הלכתי אליה ושמתי את ידי על כתפה. היא קפצה בבהלה. לפעמים אני שוכח שלא כולם מודעים למה שהולך סביבם.

"היא מסלקת אותם, והם יצטרכו לשלם על השיפוצים של החדר שלנו," אמרתי בהתעלמות מוחלטת ממה שהוא אמר.

*XDDDDD זה הולך להיות קורע*
הסתכלתי על זה שהתיישב לידי בפחד. "מה???" הייתה המילה היחידה שיכלתי להוציא מהפה, הייתי מבוהלת מכדי לברוח או לצרוח או לדבר או להגיב בצורה שאיכשהו קרובה לצורת דיבור של בנאדם.
*וואי נדבקתי למילה קרקר ><''*

ראיתי אותך מסתכלת על הכול מהצד ואז מחליטה עם מי לדבר ועם מי לא. זו שיטה שאני בדרך כלל מייסם. נראה שאת יודעת לקרוא את פני השטח לא רע. באיזו מגמה את?

*אני נכנס לשיעור פסנתר, אל תיקחי ללב, אחזור לשרשר כשאגמור*

"נחמד, אם אני אומר שמשהו נשבר לי הם משלמים?! נעשה קצת כסף" אמרתי בחיוך

*נו פרובלמה. אני בכלל עוד מעט נכנסת לשיעור פרטי.*
"ביולוגיה..." אמרתי בחשש קטן. הייתי מבוהלת כמו ציפור קטנה שעמדה להיכנס למכונת המקנאגטס של מקדונלדס.

אה עוד ב"ס, טוב נו לפחות הפעם לא היו לי שקרנים אובססיביים בכיתה, יש לקוות. זה מה שחשבתי לעצמי כשיישבתי בחצר ב"ס ביום הראשון, בודדה קצת ותוהה מה יהיה בב"ס חדש והפעם גם אחד רגיל. כל זה ועוד עבר בראשי בעודי יושבת על ספסל בצל עץ ליד שולחן פינג-פונג. אז קמתי והתחלתי להסתובב קצת בחצר בתקווה להכיר אנשים.

*גם כן כניסה קטנה לסיפור*