One Week- השרשור

אחרי שהעברתי את כל הלילה בלא פחות משש עשרה מסיבות, התמוטטתי בבית לצד מישהו שנדלקתי עליו בערך במסיבה החמישית וגררתי איתי לכל השאר. הקטע הוא שעד אחר-הצהריים, כשהתעוררתי, הספקתי לשכוח את שמו.

*כבר אחר צהריים???
זה רק בוקר... לפנות בוקר אפילו.*

*תמשיכו בסיפוריכם, אנחנו עוד ניפגש מתישהו XD רק אמרתי שבאחר הצהריים לא זכרתי את שמו..*
באמצע הבוקר התעוררתי, עם דחף ללכת לשירותים. זזתי מעט והבנתי שאני לא לבד במיטה. הסתובבתי וראיתי פנים מוכרות. אוה, לא שוב. הוא היה ממש חמוד, למען האמת. אבל... למה אני לא יכולה לזכור את שמו?! טוב... הרמתי את ידו בעדינות וחמקתי מהמיטה. נכנסתי לשירותים ושטפתי את הפנים, שתיתי אספירין. כמה דקות אחר-כך חזרתי אל החדר והתחלתי לאסוף את בגדיו של הנער לכסא אחד, וחפשתי בין הכיסים את הסלולרי שלו, אולי שם יהיה כתוב השם שלו. הו, הנה. גדעון בריימר. שם מוזר. מותר לו, הנחתי. הוא מספיק חתיך.
חזרתי אל המיטה ונשכבתי לצד גדעון. נרדמתי תוך מספר שניות, ממלמלת בלי קול את שמו, כדי שלא אשכח אותו כשאתעורר שוב.

*אוקי... נניח..... *

השעון המעורר העיר אותי בשש בבוקר בדיוק. התקלחתי, להפתעתי היו מים, חיממתי ארוחת בוקר, להפתעתי היה חשמל, והכול נראה כאילו לא השתנה כלום מאז אתמול. השינוי נראה רק במהדורת החדשות. פרצופה של דניאל מאתמול בלילה, חצי מסוממת, כמה לא צפוי. "כן, זה הראי הזה. חושב שהוא יותר טוב מכולם. אני חשפתי את האמת לעולם, האמת שהוא ניסה להסתיר. הא. " 'כמה מתאים לה' חשבתי לי. 'להשתכר ואז לעשות ולאמר דברים שהיא לא צריכה לעשות ולהגיד. מעניין מה עשו כדי שהעולם יישאר רגוע בחמשת הימים הקרובים...'

חזרתי לבית שלי, ובדקתי מה קורה בעולם. עכשיו כבר הייתי ערנית ומוכנה ליום חדש עם מציאות חדשה.
ראיתי רק תמונות של דניאל מאתמול בלילה. ראו עליה שהיא הייתה שיכורה קצת* *. גם ראו שהיא נהנתה מתשומת הלב שהיא קיבלה. 'היא נולדה במרכז העניינים והיא גם תמות במרכז העניינים' חשבתי בסלידה.
כיביתי את הטלוויזיה. לא יכולתי לראות אותה יותר.

החלטתי ללכת עם ההצעה של בוני. יצאתי למועדון, לבלות שהיה עמוס במיוחד עקב תקריות סוף העולם. פלירטתי עם כמה בנות. רקדתי קצת. לא מצאתי אף אחת מיוחדת, שונה. כולן היו אותו הסוג. לא הטיפוס שלי.

התעוררתי ממגע כלשהו. גדעון התעורר וליטף את שיערי.
"בוקר טוב, סופרסטאר," הוא לחש בחיוך.
"על מה אתה מדבר?" שאלתי. התיישבתי להתמתח כשגיליתי כמה כואב לי הראש.
"את בערך האדם המפורסם ביותר בעולם כרגע," הוא אמר, לא מוחק את החיוך. ואז נזכרתי במה שקרה.
"אוי, אל תגיד לי שאנשים נכנסו לפאניקה..." אמרתי והתחלתי לפשפש במגירה שלי עוד אספירין אחד.
"ממש לא, נראה כאילו על כולם עברה הקלה גדולה." הוא אמר.
"אתה רוצה לשתות משהו? לאכול משהו?" זה היה מוזר. לא הייתי רגילה להתעורר ליד מישהו שנשאר איתי כל הלילה.
"אני לא אתנגד לקפה," הוא חייך. חיוך מקסים. הבנתי למה נשארתי בסביבתו. קראתי לרובוט שלי, ותוך חצי דקה כבר קיבלנו שתי כוסות קפוצ'ינו הפוך.
סיימנו את הקפה ופניתי להכנס למקלחת.
"אתה מוזמן לעשות מה שבא לך,תרגיש חופשי לקחת בגדים מהארון, יש לי את כל הקולקצייה החדשה של איירן. סתם אוסף, אבל אתה יכול ללבוש משהו משם," אמרתי בחיוך ונכנסתי למקלחת.

נכנסתי לאחת המסעדות לאכול צהריים. גם כאן היה מלא מהרגיל. הפתיע אותי שיש מלצרים שעדיין עובדים במצב כזה. כשדיברתי עם המלצר התברר לי שזה בעל המקום שפשוט חשובה לו המסעדה. 'אוי דניאל, מה עשית'

חצי שעה מאוחר יותר חזרתי לחדר שלי. גדעון כבר היה לבוש בבגדים שגרמו לו להיראות הכי טוב עם החיוך הכי סקסי שהצליח לגייס.
"ואו," הוא מלמל כשהוא ראה אותי יוצאת מהמקלחת.
"אהבת את המגבת הזאת?" שאלתי, מצחקקת.
"משהו כזה," היה לו חיוך דבילי. התחלתי לחפש בגדים חדשים ללבוש. בסופו של דבר לקחתי שילוב של עור ואלומיניום (מה שהם לבשו בעתיד P:) שגרם לעור שלי לזהור. התלבשתי במהירות, לא נותנת לגדעון לחכות יותר מדיי, ומיד קפצתי לחיבוק חם מצדו.
"אהבתי את האורך של השמלה," הוא אמר בחיוך מטופש והתחיל להחליק את ידו במעלה הרגל שלי.
"אה-אה, אמא שלי ערה עכשיו," עצרתי אותו. "בלי הסחפויות."

המשכתי להסתובב ברחובות. המראה היה נורא. אנשים הסתובבו בבטלנות או עסקו בהימורים שתייה ומין. לפעמים אפילו ברחוב. החשמל, כפי שנודע לי, עוד קיים רק בזכות הצתברות בגנרטורים הראשיים. הוא יחזיק עוד יום יומיים לכל היותר. אנשים לא השתמשו יותר בכסף אלא לקחו מה שהם רוצים מאיפה שהם רוצים בטענה שגם למוכרים לא יהיה מה לעשות עם זה. 'והכול באשמת דניאל. וגם באשמתי בעצם. אני גרמתי לזה לקרות.'
החיפוש אחר האחת שלי קרקר במוחי כל הזמן. ידעתי שכשאגיע הזמן אכיר אותה. ואם לא, זה יהיה עונש על מה שעשיתי.
'אולי אני מכיר אותה, ואני לא יודע שזאת היא?' חשבתי לעצמי. 'יש כל כך הרבה בנות שאני מכיר... האם באמת יש מישהיא מיוחדת?' לא יכולתי לחשוב על אהבה יותר מדי זמן במצב הקיים והחלטתי לעוף חזרה לדירה בתקווה שהיא עדיין עומדת.

"אולי קצת?" הוא התחנן והתחיל להעביר את אפו על צווארי. צחקקתי, זה דגדג.
"בוא נצא לאנשהו. לא צריך להשאר מסוגרים בבית כל היום," אמרתי בחיוך מפתה. כמובן שהוא נלכד.
"לאן נלך?"
"ליהנות מניו יורק כל עוד היא קיימת," משכתי בכתפי והוא חייך.
"אני יודע לאן ללכת..." הוא תפס בידי בפתאומיות ומשך אותי אחריו.

נשארתי בבית כל היום. התחלתי לדבר עם ההורים שלי ואחותי במשך שעות. ירדתי מדי פעם לברונו לעזור עם המקום. לבסוף הוא פתח אותו כבר בשתיים בצהריים, ואני הלכתי להופיע כמובן. ההופעוות היו טובות יחסית, עד כמה שאפשר להתרכז כשהמקום מלא פי 3 מהרגיל. גם מדי פעם היה נדמה לי שאני שומעת אנשים לוחשים "היא הייתה חלק מהמדענים ההם". 'נהדר. עכשיו גם אני נעשיתי מפורסמת..' חשבתי בציניות.
בזמן הפנוי בין הופעה להופעה אפילו מלצרתי, רק בגלל שברונו כעת היה לבד. הלהקה וג'ייד החליטו לעזוב את ברונו בלי שום הודעה מוקדמת. פשוט נעלמו. כעת ברונו שמר על המקום רק מתוך כבוד למשפחתו, ואני נשארתי מתוך כבוד לברונו, וגם כי לא היה לי באמת מה לעשות בבית. למסיבות אני לא אצא, לא כשהמצב מחמיר מדקה לדקה.
אם משהו נשאר מהתמימות שלי, הוא התפוגג כשחלפתי ברחובות. זה היה נורא.

"עד פעם המקום הזה?" שאלתי כשראיתי את הלוגו של "הפנינה" מעליי.
"מכירה אותו? יש להם את המילקשייק הכי טוב בכל אמריקה," הוא אמר בהתלהבות.
"מילקשייק?" הרמתי גבה.
"זה מן משקה מיושן כזה, עם גלידה וקצפת... את כל-כך תאהבי את זה, בואי!" הוא משך אותי פנימה. יכולתי להתנגד לו?
נכנסתי בשקט, מעט מתחבאת מאחוריו. הוא אהב את העובדה שאני נדבקת אליו, אז הוא כרך את זרועו סביב מתני, כאילו במטרה להציג אותי לראווה. הוא לקח אותי אל הבאר. ברונו זיהה אותי מייד, וחייך חיוך רחב כששם לב אליי.
"ילדה יפה! התגעגעת אליי?" הוא התבדח.
"באתי לכאן עם גדעון," הכרתי לו אותו.
"לקוח מוכר," הוא אמר והחליף חיוכים של מכרים עם גדעון.
"ממש צפוף כאן היום, מה?" גדעון הסתכל לכל הכיוונים כדי לבחון את יושבי המועדון.
"כנראה שכולם לקחו ברצינות את הקטע של סוף העולם, יש לך השפעה רבה, יקירתי... תגידי, כמה זמן לקח לכם לעלות על הממצאים האלה?" הוא שאל, התעניין.
"בערך..." הרמתי את מבטי כדי להזכר. "שלוש שנים."
"ואו... ודווקא שישה ימים לפני הסוף גיליתם שנשארו לכם שישה ימים? מזעזע..." הוא בהה בנקודה לא מסויימת והנהן באיטיות.
"לפחות גילינו שיש לנו שבוע לסיים את מה שרצינו לעשות, ואני חושבת שאני מצליחה דווקא לא רע," חייכתי אליו. הזמרת שלא ממש שמתי לב אליה סיימה לשיר וירדה מהבמה. היא נעמדה לידנו, לא מתייחסת אלינו, וביקשה בקבוק מים מברונו.
"דניאל?" היא שאלה לפתע כשהוא הגיש לנו את המילקשייקים, שהסתברו להיות, כמו שגדעון אמר, גן עדן עלי אדמות.
"בוני," אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
"ואו, את מכירה אותה? אני ממש מעריץ גדול," גדעון אמר לבוני והושיט את ידו ללחיצה.

"תודה" אמרתי בביישנות ולחצתי את ידו. 'יום אחד הוא יבין מי זאת דניאל ויתרחק ממנה. כרגע זאת לא סיבה לא להיות נחמדה אליו'.
"מה את עושה כאן? חשבתי שאת לא ממש מסתובבת במקומות המוניים כאלו" אמרתי בנחמדות, למרות שגם אני וגם דניאל הבנו למה אני באמת מתכוונת(*ציניות*).

"באתי לבדוק את המילקשייק שגדעון כל-כך התלהב ממנו," אמרתי לה בחיוך ציני דומה.

לקראת אחר הצהריים החלטתי לקפוץ לפנינה לבקר את בוני. עפתי גבוה ככל האפשר כדי לא לראות את הכאוס הכללי ברחובות. נכנסתי לשם ומיד קלטתי את בוני ודניאל מדברות ליד ברונו בטון כביכול ידידותי כאשר מתחת לפני השטח התיעוב יוצר זיקוקים. החלטתי לתת להם להתווכח קצת לפני שאני נכנס לזירה.

"אי אפשר שלא להתלהב ממה שברונו מכין" אמרתי וקרצתי אליו. זו הייתה מין בדיחה אישית שלנו.

החלטתי שזה רק יחמיר את המצב אם אתן להן לריב כאן. הלכתי אל מאחורי הקבוצה כך שלא יכלו לראות אותי. "סלחו לי רבותי, אך ישנו וויכוח קטן שעליי ועל "חברתנו" כאן לסגור." אמרתי והצבעתי על דניאל. כולם היו מופתעים. החבר שלה נכנס לפוזה התקפית של "אתה מתעסק עם החברה שלי" ודניאל חייכה. "אודה לך אם תרגיעי את הכלבלב שלך." אמרתי לדניאל וגדעון זינק עלי... ומצא את עצמו על הרצפה. "שנינו, וכל מי שבאמת הקשיב לך והסיק מסקנות מהראיון שלך באחת המסיבות של ליל אתמול, יודע שהמצב הנוראי במנהטן ובולם נגרם בגללך. ולא סתם בגללך, אלא בגלל ריב טיפשי עם מנהל המחקר, שלא נפל לידך כמו כולם, אלא העז לבקר אותך במקום להתחנן שתצאי איתו. יש לך משהוא להגיב על זה, או שצדקתי ופעלת בלי מחשבה כרגיל?" הפנים שלה הביעו הלם מוחלט. 'מצוין' חשבתי לעצמי.

'יש לי את ההרגשה שאני יודעת על מה הם מדברים' חשבתי, וחזרתי לעבודת המלצרות. נותרו לי עוד עשרים דקות בערך עד להופעה הבאה.

*עכשיו זה rain check לדניאל*

"ניוז פלאש, ראי! לא כל העולם סובב סביבך. זה לא קשור אליך, זה קשור בעובדה שלכל העולם מגיע לדעת. ואני לא מתחרטת שסיפרתי," אמרתי ופניתי לעזור לגדעון לקום. "בפעם הבאה שאתה מתכנן להיות ברברי, תשתדל לעשות את זה רחוק ממני." תפסתי בידו של גדעון והסתובבתי ללכת, ואז נעצרתי, שלפתי שטר כלשהו מהכיס, נתתי אותו לברונו וחזרתי לגדעון, לצאת מהמקום הזה.

"חה! את פשוט לא רוצה להודות בטעות. תפקחי את העיניים שלך, תסתכלי מה הולך מעבר לבועה שלך ושל החבר הקטן שלך. אני הסברתי לך בדיוק את ההשלכות של הכרזה כזאת. את גזלת לכל העולם חמישה ימים מתוך השבוע האחרון שלו! ממחר לא יהיה חשמל, מים וכל שאר הדברים שהעולם עומד עליהם. להתחרט לא יעזור לך עכשיו..."

"כמה נהדר, אז העולם יחזור להיות כבראשיתו. אולי זה מה שיציל אותנו." גלגלתי את העיניים ומשכתי את גדעון משם.

'היא תבין ברגע שהיא תפסיק לקבל את זה....'

*אני יושב ליד הפינגווין של לינוקס ומשרשר...
http://elec.co.il/_Uploads/4227windriver-linux.jpg
הוא ואני קופי.... XD*