שרשור לי ולדני P=

*דרך אגב אם את עוקבת היום ה6.8.92, יום חמישי*

"אני לובשת..." שלפתי משהו רנדומלי מאחד עמודי התלייה. "בייבי דול."
בל צחקה, היא כבר הכירה את חוש ההומור שלי.
החזרתי את הבייבי דול לעמוד התלייה וחיפשתי שמלה שתתאים לי. בסופו של דבר מצאתי אחת- שמלה כחולה עם כתפיות ממלמלה, שצמודה עד איזור המתניים ומשם ועד הברכיים היא כמו חצאית בית-ספר, עם קפלים מרובעים כאלה. היא לא חשפה יותר מדיי, אך גם לא היוותה מחסום שמרני.

"מעולה" אמרתי, והלכנו לקופה.
"נשאר לנו מספיק?" שאלתי את דניאל, שהכסף נשאר אצלה.
"נראה לי..." היא אמרה ובדקה כמה בדיוק נשאר.

*ווי הוגוורטס, זה מחזיר אותי לתקופת הוגוורטס אקספרס. אה אלה היו ימים טובים. קראתי את כול השרשור. איזה משועמם אני הא? אכפת לכן אם אני אצטרף כשתגיעו להוגוורטס? ננסה עוד פעם לעשות שירשור של יותר משני אנשים*

*בכיף, אבל זה עומד לקחת המון זמן..*
"ממש זול בספר. אנחנו צריכות להישאב לספרים לעתים קרובות יותר," צחקתי ובל הנהנה. המוכרת הסתכלה עליי במבט מזועזע. התעלמתי ממנה ונתתי לה את הכסף, שזה כמעט כל הכסף שנותר לנו. חוץ משלוש לירות שטאלינג.
"שזה בדיוק מספיק למנת גלידה ענקית משותפת לשתינו," אמרה בל והסכמתי איתה. וכך, עם קייס של גיטרה מחושמלת ביד ומגבר ביד השנייה, כשבל מחזיקה את ווי התלייה של שתי השמלות שכוסו בניילון כדי שלא יתלכלכו או יתקמטו, הלכנו לגלידרייה. כבר הספקתי לשכוח ממה שמו עד שהוא התיישב לידי כשחיכיתי שבל תחזור עם הגלידה שלנו.
הוא היה צריך לקרוא בשמי כדי שאשים לב שהוא יושב לידי.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו במהירות.
"אני חושב שאת לא הבנת אותי נכון. אני כל-כך מצטער," הוא הניח את ידו על ידי ומייד הרחקתי אותה. הוא שאב את זה פנימה והמשיך לדבר. "אני לא רוצה להיות ידידים עם הטבות, אני רוצה להיות יותר מזה. חשבתי שאני אהנה מלנצל אותך מינית ולתת לך לעשות לי את אותו הדבר, אבל... אני לא מסוגל. אני רוצה איתך יותר מזה."
הרמתי את מבטי אליו. הוא היה כל-כך אומלל שזה נגע לליבי. מסכן, בטח לקח לו הרבה אומץ להגיד את כל זה.
"אני ממש מצטערת," התכוונתי להוסיף את השם שלו אבל הראש שלי כאב באותו הרגע ולא זכרתי אותו. "אני לא אוהבת מערכות יחסים." זהו. להיות איתו ישרה וכנה, זאת הנוסחה להיפטר ממנו. הוא השפיל את מבטו.
"את לא מתכוונת לנסות?" הוא שאל. הנדתי בראשי.
"אני מצטערת כל-כך," אמרתי שוב והוא קם משם.
"גם אני מצטער בשבילך." הוא אמר בלי להסתכל עליי והלך משם. חצי דקה אחר-כך בל חזרה, מחוייכת כולה, אל השולחן, עם צלחת ענקית שהועמסה בהכל- החל מעוגת שוקולד חמה שנטף ממנה רוטב שוקולד חם וסמיך וכלה בקצפת צבעונית, יחד עם חמישה כדורי גלידה ענקיים וכמה דובדבנים שקישטו את הצלחת.

"מה קרה???" שאלתי, ושמתי את הגלידה על השולחן. "אוי אל תגידי לי שהוא בא לכאן נכון? אני מכירה את המבט הזה!" אמרתי. ניסיתי להתאפק לא לקחת ביס מהקצפת. זה היה חשוב יותר מהגלידה הכי טעימה שראיתי בחיים.
*מגרה כל כך... =[[[*

"למען האמת," אמרתי במבט מבואס ולקחתי כפית. העמסתי עליה מלוא גלידה בצבע קרמל והכנסתי לפה. היה לזה טעם משגע, בדיוק כמו בתקופה שלנו. "הוא ניסה שאני אחזור אליו, אמר לי שהוא רוצה מערכת יחסים אמיתית איתי." נעצרתי.
"נו? ו?"
"מה נו? אמרתי לו שאני לא רוצה מערכת יחסים קבועה כרגע, או בכלל," אמרתי ולקחתי ביס נוסף מהגלידה הזאת. "תתחילי גם, אני לא קניתי את זה לבד." היא התיישבה ולקחה כפית מלאה בקצפת.
"איך הוא הגיב?" היא שאלה, מתוחה.
"הוא אמר שהוא מצטער בשבילי, הוא נראה כזה כועס קצת," אמרתי ופתחתי את העוגה, שזרם של שוקולד חם נזל ממנה. כמה תענוג בצלחת אחת, לא יכולתי שלא להתעודד.

"העוגה הזאת שלי" אמרתי בקול נמוך, ולקחתי עם הכפית חתיכה ענקית מהעוגה עם שוקולד חם נוטף ממנה.
"ותראי, אפשר לומר ששברת לו את הלב, שהוא לא יהיה פגוע וכועס? זה בלתי נמנע" אמרתי, ולקחתי עוד חתיכה מהעוגה עם הרבה קצפת.
*אנחנו צריכות לקנות כזאת גלידה פעם D=*

"אני רק מקווה שהוא לא יעשה כל מניי שטויות," אמרתי והתחלנו להתחרות על העוגה.

"אז, חשבת על שירים להופעה?" שאלתי את דניאל בפה קצת מלא בקצפת ובגלידת פקאן.

"אני חושבת שהשיר ההוא של ג'קסון מילאן ואמיליה בנהארט יכול להיות דואט מצויין, על האש ועל הקרח." אמרתי את הדבר הראשון שעלה לי לראש. במחשבה מעמיקה, זה באמת היה שיר טוב.

"אוקי, אבל צריכים לחשוב על עוד שירים, כי זאת לא הופעה של שיר אחד. איזה שירים את יודעת לנגן??" שאלתי, וניצלתי את העובדה שהיא התרכזה בחשיבה ולא באכילה, והגברתי את קצב האכילה שלי.

"אני יודעת לנגן בערך כל שיר משמיעה, זה לא בדיוק בעיה," אמרתי וחטפתי את חתיכת העוגה האחרונה.

"אז בואי נעשה גם שירים מהתקופה האחרונה, שלא יחשבו שאנחנו מוזרות כל כך. אנחנו צריכות לשאול את מוניקה על המוזיקה עכשיו, היא בטח תדע" אמרתי את הדבר הראשון שחשבתי עליו.

"בואי ניזכר מה למדנו בספרות," שיחזרתי את החומר במוחי על התקופה המודרנית. "הלהקה שהייתה ממש אפקטיבית בתקופה הזאת הייתה... משהו עם מ', אולי... איזה סוג של מילה מטורפת כזאת... היה להם לוגו של סמיילי מטורף כזה, את זוכרת על מה אני מדברת?"
"אני חושבת שכן.. עם הזמר החתיך ההוא... ואו, הוא אמור להיות עוד חי עכשיו..." היא צחקקה.
"ממש אגדה חיה. רק רגע.. איך קראו לו? לעזאזל... קורט קוביין! וללהקה?"
"נירוונה!" היא צעקה פתאום.
"נירוונה," אמרתי בחיוך. "מוסיקה מעולה הייתה להם במאה ה20. הנירוונה הזאת נחשבת הלהקה ששינתה את עולם המוסיקה הכי הרבה, את יודעת. הם המציאו את הגראנג'..."
"כן," היא אמרה בחולמניות. "אז, את חושבת שנצליח ללמוד שיר שלהם עד הערב?"
"את בטח צוחקת עליי," חייכתי. "בואי נלך למוניקה ונבקש שתשמיע לנו שיר שלהם בפטיפון או מה שזה לא יהיה שיש להם עכשיו."

*XDDD אהבתי*
"אוקי."
קמנו מהכיסאאות והלכנו לכיוון הוגו'ס. מוניקה הייתה במקום הקבוע שלה, משייפת את ציפורניה בשיעמום תוך כדי שיחה בטלפון. חיכינו שהיא תסיים את השיחה עד שהיא התפנתה אלינו.
"הי מוניקה, אהמ, יש לנו בקשה קצת מוזרה ממך" אני דיברתי.
"בטח, מה יש?" היא שאלה. נראה היה שהצלחנו להוציא אותה מהשיעמום.
"את מכירה את הלהקה הזאת, נו איך קוראים לה.." התבלבלתי לרגע.
"נירוונה" דניאל השלימה במקומי.
"כן! נירוונה, את מכירה את נירוונה?" שאלתי אותה.
"מכירה? אני מטורפת עליה! מה בקשר אליה?" היא שאלה בהתלהבןת.
"אנחנו מופיעות היום ואנחנו צריכות לשיר שירים, ורצינו לדעת אם את מכירה שירים שלה ואם את יכולה להשמיע לנו אותם" המשכתי לדבר.
"בטח, אני אתן לכן את הווקמן שלי, אבל אל תהרסו אותו" היא הזהירה אותנו והסתכלה עלינו במבט מרתיע מעט.
"לא נהרוס אותו, מבטיחות!" לקחתי את הווקמן והלכנו משם. שנייה אחרי שהתחלנו ללכת נזכרתי לחזור ולומר תודה.
"אוקי, אז בואי נבחר שיר ממה שיש פה" אמרתי, ונתתי לה אוזנית אחת.
*האוזנית זה בכוונה*

"בל?" שאלתי אחרי ששמענו בערך את כל השירים בקצרה.
"אני יודעת, אנחנו נצטרך תופים..." היא מלמלה. ומכאן התחילה המשימה שלנו למצוא מתופף בהתראה של שלוש שעות להופעה.

"אוקי, יש לך רעיון איך להשיג מתופף?" שאלתי את דניאל. כנראה בהופעה הזו לא יהיו לנו תופים.

"אם יש לי רעיון?" חייכתי. "את זוכרת במקרה איך קוראים למוכר בחנות המוסיקה?"
"לא..."
"טוב, לא נורא, בואי נגלה...." משכתי אותה אחריי.

"נראה לך שהוא מכיר מישהו שמתופף?" שאלתי אותה כשהיא גוררת אותי החוצה.
דניאל הסתכלה עלי במט של 'זה ברור מאליו'. "הוא עובד בחנות מוזיקה, הוא חייב להכיר מישהו שמתופף" היא הסבירה למה זה רק הגיוני שנלך לשם עכשיו.

"חוץ מזה," הוספתי תוך כדי שהתחלנו ללכת," הוא גיטריסט מקצועי. את ראית את הדבר הענקי הזה שיש לו על היד, נכון? זה סימן ההיכר של גיטרסטים," אמרתי בידענות והיא פלטה "אוה" שמעכל מידע. "זה אומר שהוא חלק מלהקה כלשהי, ושהוא מנגן עם מתופף בלהקה. והוא דלוק עליי מכף רגל ועד ראש, אז שהוא לא יסכים לעזור לנו?"

"הוא לא באמת דלוק עלייך, הוא דלוק על המראה שלך" אמרתי בידענות, וקיבלתי מבט של 'זה באמת משנה'.
"בכל מקרה, את צודקת. שווה לנסות לא?" שאלתי בצורת פשרה.
המשכנו ללכת עד שהגענו לחנות.
"את תדברי איתו, את יותר טובה עם בנים ממני" אמרתי, ועשיתי מעין תנועה עם הראש שלי שאמרה 'לכי'.

"אין בעיה, אחותי," קרצתי לה ונכנסתי לחנות עם הקייס של הגיטרה בידי. המוכר בדיוק התכופף כדי להרים משהו וכשהבחין בי נכנסת הוא מייד הזדקף, מה שגרם לראשו להיחבט בגיטרה שתלויה על הקיר ולהפיל אותה ברעש מסוכן.
"אתה צריך להיות יותר זהיר," אמרתי בקול מתקתק והוא צחקק.
"זה קורה לי כל הזמן..." הוא מלמל ומיהר להחזיר את הגיטרה למקומה, כאילו לא דבר. חייכתי. "אז... רצית לקנות עוד משהו?"
"האמת שרציתי טובה," אמרתי והתקרבתי אליו. הוא לא זז ממקומו, לא הסיר ממני את מבטו או את תשומת ליבו, גם אם נכנסו עוד כמה לקוחות בינתיים.
"דברי," הוא אמר מייד.
"אתה מכיר איזה מתופף, במקרה? שפנוי לאיזו הופעה קטנה?" שאלתי אותו ונגעתי בזרועו המקועקעת כשהייתי קרובה מספיק. הוא עדיין לא נע ממקומו.
"האמת ש-כן, בטח, אחי הקטן," הוא אמר והניח את ידו הימנית על מתני, סופסוף.
"והוא, מה שאומרים, 'בסדר'?" שאלתי אותו. הוא התקרב אליי לאט.
"הוא מגניב," הוא אמר. "כמעט כמוני," הוא הוסיף בסופו של דבר.
"והוא יסכים?" שאלתי, לא מסיטה את מבטי מעיניו שהיו שקועות בי עמוקות.
"ברור," הוא אמר.
"מצויין," חייכתי והתרחקתי ממנו באחת. "אז שיבוא להוגו'ס בעוד שעתיים." שלחתי לו נשיקה באוויר ויצאתי מהחנות.

"איך את מצליחה לגרום לבנים ליפול אחרייך בכל פעם? זה לא אנושי" אמרתי בחיוך, אחרי שראיתי ששוב דניאל הצליחה לשכנע עוד מטומטם.

"בקלות... כל הבנים מחפשים את אותו הדבר, ואני נראית כמו אחת שיודעת לספק את זה," משכתי בכתפי.