אופל- אשכול המשחקקקקקקקקקקקקקקקקקק

"דניאל, והעונג כולו שלי," אמרתי בהתחנחנות והתיישבתי במושב שליד הנהג.

"את רוצה מקום ספציפי, או שניסע ונחפש?" שאלתי, מתניע את המכונית.

"יש בית קפה ממש נחמד לא רחוק מכאן, אני אכוון אותך..." אמרתי והצבעתי על הרמזור הקרוב.

'נראה שהדוגמנית השיגה דייט חדש. כיף לה. לא יזיק לה להוסיף בן זוג לחיים שלה. לפחות לה יש זמן לאחד' חייכתי בליבי, וחזרתי לעבודה. לאחר כעשר שניות הבנתי שאני צריכה לחזור לאוניברסיטה.

התחלתי לנסוע בכיוון שדניאל הצביעה. 'כבר הרבה זמן שלא יצאתי ככה עם בחורה בספונטניות. זה מה שקורה כשהחובה קוראת...' לא היתי לחוץ. 'מה יכול להפחיד אותי? יש לי כבר כוח צבאי של מדינה. דייט עם עוד סופרמודל לא מזיז לאף אחד' חשבתי בנחת ממשיך לנסוע על פי ההכוונות של דניאל.

הוא חנה ליד מסעדה שאל המרפסת האחורית שלה השתקף הים. ישבנו מאחור, בחוץ, כמובן, וחכינו למלצר.
"הים פשוט מרגיע אותי כל-כך," אמרתי והתחלתי לגשש אחר קופסת סיגריות מתוך התיק שלי. אוריון הסתכל על היד שלי במבט מוזר. פאק, סמנת'ה שוב לקחה לי את הסיגריות. הייתי צריכה לחשוב על זה לפני שיצאתי מהאוטו... כדי לא לצאת מטומטמת הוצאתי את הפלאפון שלי לבדוק אם מישהו התקשר. העברתי את המצב לשקט. "אני לא רוצה הפרעות בינתיים," אמרתי לאוריון בחיוך, שנרגע כי לא הוצאתי שום אקדח.

לקחנו הזמנה. לא לפני שהמלצרית לקחה חתימה מדניאל. 'עושה רושם שאני האדם היחיד ברחוב שלא מכיר אותה. אין לי זמן למגזיני אופנה'

הפעם באתי לבית הקפה סתם כדי לנוח, אחרי ההרפתקה עם זוג האחיות מהלילה האחרון.
לא תיארתי לעצמי שהן תעייפנה אותי כל כך.
עדיין עם שרידי כאב ראש, לא מגולח...
אבל הכוסית שישבה שם מחייבת, והגברבר שישב איתה לא באמת צריך להטריד. כבר אכלתי כאלה לארוחת בוקר... מאוחרת, אכן.
שעתיים, ועשיתי V גם עליה.

*ברוך הבא. להבא תרשם באשכול ההרשמה של השרשור לפני שאתה מתחיל לשרשר בו.*

*היי, איך קוראים לך? XD
שמע מתוק, אתה צריך לתת לי אפשרות בחירה כאן... הדמות של דניאל באמצע לרדוף אחרי מישהו והשעון שלו, אז זה נראה לך הגיוני שהיא תלך עם מישהו אחר באמצע? בוא נניח שהתכוונת למישהי אחרת..
וחוץ מזה אוריון לא כזה גברבר שלא אמור להטריד*
הסתכלתי סביב. כמעט כל הזכרים שהיו בבית הקפה בהו בי ובחצאית הקצרצרה. חייכתי לאוריון, מייחסת לו תשומת לב. אני עוד אשיג את השעון הזה.

ראיתי אותה נועצת מבטים בשעון. ' מעניין מה היא מוכנה לעשות כדי להשיג אותו' "מה את עושה?" שאלתי בתימימות מדומה. "עובדת? צבא?"

מבט נוסף, והטקטיקה ברורה.
שלחתי אליה את המלצרית עם קוקטייל הבית, על חשבוני, ועימו פתק.
המבט המופתע בעיניה, כשקיבלה את הקוקטייל, והזיק הנלהב שנדלק בהן כשקראה את הכתוב, כמו גם המבט הזועם והעצבני של הגברבר שלידה - הוכיחו שהנוסחה פועלת.

"מישהו כאן יודע איך להתחיל עם בחורה,"אמרתי בחיוך וחיפשתי מי מסכל עליי.. ממ.. מה יכול לצמצם את האפשרויות? אוריון כחכח בגרונו. "אה, כן... אני עובדת כרגע. אני דיי מופתעת שאתה לא מכיר את העבודה שלי."

"כן, אני לא בדיוק בסיטאוציה שמאפשרת לי להתעניין באופנה." אמרתי. "איך ידעת?" היא שאלה במבט מופתע, עדיין מחפשת משהוא בחדר. "ניחוש מושכל." נדרך. 'משהוא באווירה הזאת לא בסדר, את מי או מה היא מחפשת? משהוא כאן מסריח'

"אז ספר לי, באיזו סיטואציה אתה כן נמצא?" שאלתי. כשבנים מדברים על עצמם הם בדרך כלל פחות שמים לב לסביבה שלהם.

המלצרית ששלחתי קראה לו למנהל המקום- הוא כבר יעסיק את הגברבר כמה דקות.
עד שהוא ישוב השולחן יהיה ריק, נקי, ולא מאויש...
ווידאתי שהוא במשרד, עברתי לידה, רכנתי ולחשתי לה באוזן הצעה שאי אפשר לסרב לה,
כלומר אי אפשר לסרב לי.
עוד דקה, ואנו במכונית הפתוחה, דוהרים אל שדה התעופה.

"אני לא ממש יכול לדבר על זה" עניתי את התשובה הרגילה. "היה נחמד. אני צריך ללכת. אני בן אדם עסוק." אמרתי וקמתי מהשולחן. ניכר היה שדניאל לא היתה רגילה לשמוע משפטים כאלה, אבל באמת היו לי סידורים לעשות.

נעמדתי.
"לא אמרת קודם שהיום שלך פנוי?" שאלתי בחיוך.

"ייחסית. תמיד יש משהוא ייעיל לעשות בזמן פנוי. את צריכה ממני משהוא ספציפי?" התחיל להימאס לי ממנה. זה שהיא כוכבת אופנה לא אומר שאני צריך ליפול לרגליה כמו כל השאר. 'אם היא רוצה אותי, היא תצתרך להשקיע טיפת מאמץ, מה שבדרך כלל הן לא יכולות לעשות, ואז נבלה איתה את שארית היום, ואם היא ממש תהיה בסדר אז גם אולי את הלילה'

OK, הבנתי. הקיק שלה זה שעונים.
בזמן שהגברבר נעמד ועשה עצמו הולך, הקלקתי על הנייד:
"הי, דן, אני יכול לקפוץ כעת ולראות את השעונים החדשים של גוצ'י שהבאת לארץ?
כן,
אני יודע שזה עוד לא פורסם, אבל אני לא אקלקל את ההשקה.
מעולה, אני בדרך.
אה... אולי אביא איתי מישהי.
סגור!"

'הוא הומו או משהו?' הזדקפתי במקומי.
"אם אתה כל-כך מעוניין בלחזור לחיי השגרה שלך, אתה מוזמן. רק רציתי להנעים לך את הזמן קצת..." קמתי ממקומי. "אתה לא חייב לקבל את זה."

הילדונת עשתה פרצוף נעלב. 'היא לא רגילה שמדרגים אותה שנייה בסדר עדיפויות. אבל יש משהוא במה שהיא אומרת. יש לי יום חופשי, אני יכול להשתעשע בה קצת.' "אני מצטער" אמרתי בטון שניסה להישמע נחמד(אני לא מתורגל בטונים כאלו) " את צודקת. ביום חופשי צריך לבלות. לא התכוונתי לפגוע. פשוט היה משהוא באווירה כאן שעצבן אותי. תבואי איתי לאחת הדירות שלי? אני אפצה אותך." היא חזרה להיות מרוצה. ככה הנסיכה רגילה שמתייחסים אליה. כמה צפויום הם בני אדם.

הוא שילם למלצר והוביל אותי בחזרה אל המכונית שלו. הסתכלתי על הים, על הגלים המתנפצים על החוף בעדינות.
"הכל בסדר?" הוא שאל. הסתובבתי אליו, מחייכת.
"הכל מצויין."

נסענו לדירה הקרובה שלי. היה יום יפה אז פתחתי את הגג. 'זמן לעשות קצת כיף' חשבתי לעצמי בעודי נוהג, יד אחת על ההגה ויד אחת על הרגל של הילדונת שלידי.

חייכתי אליו. סוף סוף משהו מעניין.
"אז אתה תמיד משוויץ מול בחורות כמוני?" שאלתי אותו בחיוך.