השרשור!!!

אחרי השיעור שעבר בשעמום הלכתי לחדר 358, אחד מחדרי מוסיקה. תו התכוון למצוא אותי, אז הלכתי לכיוונו, שיעבור הזמן מהר.
"היי," אמרתי בקרירות מסויימת כשהוא נתקל במבטי. "אני יודעת את מי צריך למצוא. עכשיו, הם יזדקקו לשכנועים רבים, אז כדאי שנתחיל," אמרתי והתחלתי ללכת בכיוון מסויים, מצפה ממנו לעקוב אחרי.

*אני מתכוונת לקחת אחד שלא סובל אותי והוא דיי אדיוט, אחד שמפחד ממני מחדר 31 ואת שגיא*

הלכתי אחריה בדממה. 'הילדה הזאת נשמעת כאילו היא יודעת הכול' חשבתי לעצמי, שם לב שזו הפעם הראשונה שאני מעריך מישהוא על יכולותיו מלבדי. מזל שאני בצד שלה. בערך.
רחש מאחורי. הסתובבתי במהירות הבזק וראיתי שתי אבנים מתעופפות לכיוונינו. תפסתי אותם באוויר והלכתי אותם בחזרה באותו כיוון. כל זה שתי שניות. נחמד נראה שאני לא חלוד כל כך. "האבנים האלה היו מכוונות אליך" אמרתי. "אני יודעת" היא ענתה. "ידעתי שתעצור אותם" רשמתי לעצמי תזכורת בראש לברר פרטים על הילדה הזאת.

*יש לי זמן פנוי הערב, בואו ננסה להתחבר כולם ולעשות ערב שרשרת. זה אחד הדברים המגניבים כשכולם מחוברים והעלילה מתפתחת בקצב מסחרר. טוב נראה לי שחפרתי מספיק XD*

"אתה נראה מבולבל," ציינתי עובדה. "ימינה כאן."

"אף פעם לא ראיתי מישהוא עם יכולות שמשתוות לשלי, אולי חוץ מאליין. אבל אם לשפוט לפי רושם ראשוני, לפחות מאגרי המידע שלך יותר טובים משלי, ואולי עוד כמה דברים. מאיפה את יודעת את כל זה? ואיך קוראים לך אם כבר? ולמה אנשים משליכים לעברך אבנים במסדרון?"

חייכתי. אהבתי להסביר הכל בשתי מילים.
"אני מדיום," אמרתי בפשטות.

"זה מסביר הרבה. " אמרתי, לא בציניות. במהלך חיי ליקטתי עובדות על כל מני סוגים של אנשים. אבל את יכולה לראות רק את העתיד, לא את מה שהיה לפני שפגשת אותי נכון?" שאלתי במעט פניקה.

"אוה, אני חושבת שאתה יודע את התשובה לזה. אה, וקוראים לי אמילי, אגב." אמרתי במן חיוך משועשע.

נרגעתי. מה חשבתי לעצמי? שהיא יודעת? אם היא הייתה יודעת כבר מזמן היא הייתה בורחת ממני. "תו" אמרתי. "למרות שאת כבר יודעת". עוד כמה זמן נפגוש את אחד הילדים?

"אני יודעת," אמרתי, רק מציינת עובדה. "נגיע אל ג'ף בעוד חצי דקה בערך, הוא יהיה שם ליד העץ כשנגיע לשם," אמרתי והתקדמתי לעבר העץ הקרוב לכניסה.

"יודעת מה?" שאלתי כבר מאבד ריכוז. למולנו ניצב ילד עם מבט מעורב בשנאה ופחד יושב בדיוק מתחת לעץ.

"ג'ף, יקירי, שיחה לי אליך," אמרתי בטון רגוע וענייני. ג'ף, שהסתבר כאדם לא חברותי במיוחד, ירק לרגליי. הזזתי את הרגל לפני שפגעה בה היריקה.
"אין לי שום מילה איתך," הוא אמר בסלידה.
"למה לפסול? אתה לא רוצה להשאר בפנימייה?" שאלתי, מחייכת בערמומיות. הוא שתק. "היו לך בעיות להתקבל לכאן, לא כן? כדאי מאוד שתוכיח את עצמך ותכנס לצוות טוב. אולי נהיה הצוות היחיד שלא יסלקו מתוכו אף אחד."
תו פתח את פיו להגיד משהו, אבל השתקתי אותו במבט יחיד.
"אני לא מתכוון להיות איתך באותו הצוות." הוא אמר בעקשנות.
"כאן אתה טועה, ג'ף, יקירי. כל הכוונות שלך הן להיות איתי באותו הצוות. אתה עוד תבין את זה," אמרתי והזדקפתי במקומי. "בוא איתי," הוריתי לתו וכך עזבנו את המקום, משאירים את ג'ף ההמום תחת העץ.
"מה עשית לו שם?" הוא שאל.
"עכשיו תורך לשכנע אותו. תאמר לו שאני שרלטנית, שאני ממש מטומטמת וחסרת כל כשרון אמיתי. אני כרטיס הכניסה שלו אל בית הספר בביטחון מלא. לא עכשיו, חכה כמה שעות. הוא יבוא אליך עוד." אמרתי בשקט, שאף אחד אחר לא ישמע.

"לכבוד הוא לי לעבוד איתך" עניתי מייד "אבל יש לי דרכים משלי לשכנע אנשים, בואי נמשיך לבא." אגב, בין אם את יודעת ובין אם לא, יש מישהוא שעוקב אחרינו, אני חושב שאחריך, בצורה לא רעה בכלל שומר על מרחק קבוע של מאה מטרים אחרינו." אמרתי תוך כדי ההליכה. "במידה והוא יחליט לשנות גישה ממעקב להתקפה, אני מסוגל לרתק אותו בשניות, אבל כשאת לבד, שימי לב מה קורה סביבך, בסדר?"

"אני סומכת עליך," חייכתי והסתובבתי. מייד זיהיתי אותו. "אבל לא בא לי שהוא יידע לאן אני הולכת בכל רגע," לחשתי לו בתור המשך. העמדתי פנים שאני מעכלת את השלט שעליו היו כתובים הפרטים על המשימה הלילה. "זה עם הווסט האפור? הוא לא ייעשה לי כלום עד שתלך ממני, וכשתלך... בוא נאמר שהוא חזק ממני, פיזית. אז..." נאנחתי קלות. "אני אשתדל להסתובב עם שגיא."
"מי מדבר עליי?" הסתובבתי בחיוך לראות את שגיא נישא כמה וכמה סנטימטרים מעליי.
"רק אמרתי לו כמה שאני מתגעגעת אליך," אמרתי בציניות מסויימת. "ושכדאי שתהיה בצוות שלנו הלילה, אני חושבת שאתה תועיל לנו מאוד."
"חושבת או יודעת?" הוא שאל בחצי חיוך.
"נחש," אמרתי ולא יכולתי שלא לחייך. היה בו משהו שגרם לי להיות חברותית לפתע. מוזר הילד הזה..."ולא, מאיר וג'ונסי לא יהיו איתנו בצוות, עדיף שלא."
טוב..." הוא משך בכתפיו.
"אז אתה איתנו," ספק שאלתי ספק קבעתי.
"בכיף..."
חייכתי ונשקתי ללחיו.
"אז אני אראה אותך בחדר, מאוחר יותר," אמרתי בחיוך.
"כן, ברור.." הוא מלמל. הוא עוד היה המום ממני, הילד.
"החבר שלך?" תו שאל כששגיא נעלם מטווח שמיעה.
"לא," אמרתי והתחלתי לחייך. "עוד לא."

*אני מריחה ערמומיות =]
נניח שמצאתי צוות, אני עומדת בראש, ואין לי כוח להתחיל לרשום את כל הבלה בלה בלה של מי מצאתי איך מצאתי וכל העניין. בואו נגיע ללילה =]*

ארזתי אולר, פנס, שמיכה וספר בתוך התיק הקטן שתלוי על הקייס של הקיטרה (אור, קנת' ומורג יודעים על מה מדובר D=). כמובן שהגיטרה שכנה בתוך הקייס.
"את לוקחת את הגיטרה למשימה?" שגיא היה קצת מופתע.
"אם היית יכול היית לוקח את התופים," אמרתי בפשטות. "ואני במגמת מוסיקה, אז זה נראה הגיוני."

*את כל כך מזכירה לי את ההופעה מחר. עושים בסוף את Dance Dance או שלא מופיעים עם זה???
עוד לא הבנתי.*
ארזתי את כל מה שחשבתי שצריך בתיק, והייתי מוכנה עם פנקס ועט ביד. הרגשתי כמו סוכנת חשאית בדרך לביצוע משימה. במידה מסוימת, זה באמת מה שהיה. מסתוריות זה שם המשחק. התייצבתי בכניסה לבניין הראשי וחיכיתי לשאר הצוות.
*אוך אין לי השראה בכלל. מה הסיכוי שהקבוצה שלכם תהיה באותו אזור של הקבוצה שלי???
משעמם לעשות לבד =[.*

* את כזאת צפויה. ידעתי שתהיה החברה שלו עוד מהקטע שחזית לו את העתיד*

מצאתי את אמילי ושגיא. "אמילי, אפשר לדבר איתך לבד רגע?" הלכתי איתה לצד "שימי עין פקוחה לעתיד. אני לא צריך להיות מדיום כדי להגיד לך שאת בסכנה. תפסתי את שגיא מתלחשש עם זה שאורב לך. יש קנוניה שנרקמת נגדך. גם אם שגיא לא חלק ממנה שמי לב מה קורה סביבך. אני לא אסבול שעוד מישהוא ימות לידי."
' אתה עוד פעם נהיה מעורב, תתנתק מהרגשות ומהר'

*לא נראלי, זה שיר של הלהקה והלהקה לא רוצה לנגן אותו בהרכב שנוה... מצטערת =\*
חייכתי אליו. "אתה ממש דואג לי, מה?" הרמתי יד כדי ללטף את לחיו, אבל הוא נרתע מעט. טוב, אז כנראה שאני לא אדע את העבר שלו בזמן הקרוב... לא מאוד דחוף לי. "יהיה בסדר, בסופו של דבר."
"מה אתם מתייחדים לכם? יאללה! עוד עשר דקות מתחילות המשימות!" ג'ף טפח על גבו של תו. חייכתי אליו.
"אחלה כושר שיכנוע יש לך."

*זאת דני, היא תמיד צפויה, לפחות בשרשורים =]
בשלב מסוים אפשר להתחיל לצפות דברים שאנשים מגיבים בשרשורים, ואז אפשר להתחיל לתכנן דברים(אם אתם מבינים למה אני מתכוונת).
רגע אז אפשר להיתקל בכם באמצע שומקום בלילה ולעשות סצינה מבוהלת????
ונו פרובלמה, אם אתם צריכים אותי, אני תמיד זמינה, 28 שעות ביממה, תשעה ימים בשבוע.*

אחת המדריכים עלה על הבמה. כל הקבוצות מוכנות? כל שלוש קבוצות יצאו לאותו איזור וייתקלו בכל מני מכשולים ואולי אף זו בזו. בדרך שאנחנו לא נגלה לכם, אנחנו מנפים חלק מהילדים. בהצלחה. הובילו אותנו לתוך אוטובוסים ויצאנו לדרך

התיישבתי במושב ריק דיי באמצע. אף אחד אף פעם לא זוכר מי יושב באמצע. את הגיטרה הנחתי ברווח שבין המושב שלי לזה שלפניי, מה שלא השאיר הרבה מקום לרגליים שלי.

העפתי מבט מסביב בשתי הקבוצות האחרות. הילדה שהפחדתי ביום הראשון גם היתה שם, עוד לא ראתה אותי. שגיא התיישב ליד אמילי ואני פקחתי עיניים לכל מה שמתרחש מסביב.

*יש!! כשתגיעו למסלול תודיעו לי, אין לי כוח לרשום את 'יצאנו לאי שם והתחלנו ללכת ואחרי שעתיים היו קולות של חיות וראיתי צללים וצרחתי ועמדתי לתקוף את מה שזה לא היה ואז גיליתי שאלו אנשים'.*

*חחחח אוקיי אור אתה חדש בכל הקטעים של השרשור עם החבורה הזאת
אז תן לי להסביר לך משהו =]
יש את תובל, שהוא לא בבדיוק מגיב פה אבל הוא נרשם לפורום
בד"כ הדמויות שלי ושלו ביחד.
והדמות שלו ושל שגיא רבות עליי XD
ואז אנחנו צריכים לפתוח שרשור אחר כדי שאני לא אקפח אף אחד מהם.
אז בשרשור הזה שגיא הסכים להצטרף בתנאי אחד.
עכשיו
נחש אותו P:*

"לא בכוונה חיבקתי אותך תוך כדי שינה," שגיא אמר לי לבסוף.
"זה לא הפריע לעובדה שנבהלתי. מצטערת על התגובה הקיצונית..." אמרתי וחייכתי חיוך קטן ומתוק.
"זה בסדר, לא מאוד התרגשתי מזה..."
"שמתי לב..." המשכתי לחייך.

mia_jen כתב:

*חחחח אוקיי אור אתה חדש בכל הקטעים של השרשור עם החבורה הזאת
אז תן לי להסביר לך משהו =]
יש את תובל, שהוא לא בבדיוק מגיב פה אבל הוא נרשם לפורום
בד"כ הדמויות שלי ושלו ביחד.
והדמות שלו ושל שגיא רבות עליי XD
ואז אנחנו צריכים לפתוח שרשור אחר כדי שאני לא אקפח אף אחד מהם.
אז בשרשור הזה שגיא הסכים להצטרף בתנאי אחד.
עכשיו
נחש אותו P:*

"לא בכוונה חיבקתי אותך תוך כדי שינה," שגיא אמר לי לבסוף.
"זה לא הפריע לעובדה שנבהלתי. מצטערת על התגובה הקיצונית..." אמרתי וחייכתי חיוך קטן ומתוק.
"זה בסדר, לא מאוד התרגשתי מזה..."
"שמתי לב..." המשכתי לחייך.

*עכשיו הבנתי!!!
לא יפה לא לספר לי דברים חשובים כאלו ^^.
הייתי יכולה לעשות ים תכנונים הזמן הזה!!!!
ודרך אגב, אף תכנון לא יצא עדיין לפועל.*